מאת: אלינה בולדירב

האוגר הסורי:

ידוע גם כאוגר זהוב או אוגר זהב (יותר נכון האוגר הזהוב ידוע גם כאוגר סורי), ומוצאו הוא (איך לא) בסוריה.

אורך גופו הוא כ18 ס"מ, ומשקלו נע בין 130-180 גרם. הזכר קטן במעט מהנקבה.
בטבע הם מנהלים אורח חיים יחידאי. הנקבה והזכר נפגשים רק למטרת הזדווגות שבסופה הזכר עוזב את מחילת הנקבה. האוגרים מסוגלים לנשוך בחוזקה ובתנאים של מרחב מחיה מצומצם מתפתחים ביניהם קרבות אכזריים. לכן, גם בשבי יש לדאוג שיחיו כיחידאים.
מזונו בטבע הוא צמחים, לרוב זרעים.
האוגר הסורי  בוית במקור כדי לשמש חיית מעבדה, ולאחר מכן ביסס את מעמדו כחיית מחמד.

האוגר הסיבירי:

נקרא גם אוגר דג'ונגרי ואוגר גמדי רוסי חורפי לבן.

תחום מחייתו הטבעי הוא בעיקר בסיביר, וניתן למצוא אותו גם בקזחסטן, מונגוליה ובמנצ'וריה.
יש לו מבנה גוף כדורי וחסון. אורך הראש והגוף 10.5-7 ס"מ בעוד שהזנב 1.8-0.6 ס"מ. עורו גדול יחסית לגודל הגוף ונוצר "עודף" עור. תכונה זו מאפשרת לאוגר גמישות בכניסתו למחילות הצרות אותן הוא חופר, וכך גם אפשר לתפוס אותו מהעורף.
האוגר הסיבירי הוא בעל חיים לילי וחי חיים עצמאיים בטריטוריה משלו. שלא כמו האוגר הזהוב, אוגרים סיביריים חיים בטבע בלהקות קטנות של זכר אחד עם מספר נקבות. אך אין זה אומר שמומלץ לגדלם בשבי בקבוצות מכיוון שהאוגר מסוגל לנשוך בחוזקה ולפצוע אוגרים אחרים, וגידול זכרים ונקבות ביחד יביא להתרבות גדולה.
האוגר הסיבירי ניזון בעיקר מחומר צמחי (פירות וירקות) ומדגנים שונים, מגרעינים ומקטניות.
אורך חיים ממוצע של אוגר סיבירי בין שנה וחצי לשנתיים, אך ידועים מקרים בהם חיו אוגרים מעל 4 שנים.

אוגר רובורובסקי:

בטבע אוגר הרובורובסקי חי באזור מדבר גובי, בערבה המונגולית באזורים הסמוכים לקזחסטן, ברפובליקת טובה שברוסיה ובצפון סין.
כשהוא מגיע למלוא גודלו, הוא לא עולה על 7.5 סנטימטר. בלידתו מגיע לגודל 2.5 סנטימטר בלבד.
בניגוד למינים ידועים אחרים של אוגרים, האוגר הרובורובסקי חי בקבוצות ולא כחיה יחידנית.
נוהג לאכול בעיקר דגנים, ירקות, פירות, צמחים, אבל גם לאכול בשר חרקים בכמויות קטנות.

אוגר גמדי קמפבלה

נקרא כך על שמו של צ'ארלס וויליאם קמפבל שמצא את האוגר הראשון במשפחה במונגוליה ב1902. תחומי המחייה שלו בטבע הם בסין, קזחסטן, מונגוליה והפדרציה הרוסית.
אורכו כ-9 ס"מ ומשקלו כ-27 גרם.
ברפובליקת טובה שברוסיה, נמצא שאוגרי הקמפבלה חיים יחד עם סוגי אוגרים אחרים כמו האוגר הסיני ואוגר רובורובסקי. תזונתם של שלושת סוגי האוגרים שונה כדי להימנע מלחימה על אותו סוג של מזון, וזו הסיבה שהם גרים יחד.
בשבי רק אוגרים מסוג קמפבלה ואוגרים סיביריים יכולים להתרבות ולעמיד צאצאיים חיים או היברידים. למרות זאת, לא מומלץ להרבות ביניהם מכיוון שההכלאה ביניהם יכולה לגרום לבעיות בריאות תורשתיות של הצאצאים. בנוסף, הגידול וההפצה הנרחבים של בני-כלאיים עלולים לאיים על קיומם של מינים טהורים ותת-מינים של המערכת האקולוגית.
אוגרי קמפבלה הם אומניבורים והתזונה שלהם מבוססת גם על מזון צמחי וגם על חרקים.

לעיתים קרובות אוגר הקמפבלה מבולבל עם האוגר הסיבירי אודות למראה הדומה שלהם. אוגר הקמפבלה נבדל מהאוגר הסיבירי בכך שיש לו אוזניים קטנות יותר ואין לו כתם כהה על כתר ראשו, בצבעים מסוימים. פס הגבשל אוגר הקמפבלה הוא צר יותר, קצר יותר, וכהה יותר מאשר של האוגר הסיבירי, והפרווה על הבטן של אוגר הקמפבלה היא אפורה, אבל לבנה באוגר הסיבירי.
רוב האוגרים ה"סיביריים" בישראל הם בעצם היברידים של קמפבלה וסיבירים.